פיקסל: אייקון

ארבעה פיקסלים יורדים תחילה מכל קצה של האייקון. דיוקנאות האלופים נושאים מסגרת כהה שהאמנות עצמה לא משתמשת בה — נמדד על פני כל הרשימה, הטבעת החיצונית הזו כהה פי ארבעה מהאמצע ופינותיה פי שלושה עשר — ולכן השארתה בזבזה טבעת שלמה של בלוקים על עיבוד מסגרת שחורה. גזירתה משאירה את 120 הפיקסלים המרכזיים, והבלוקים נוחתים על משהו ששווה להסתכל עליו.

המרובע הזה של 120 פיקסלים מוגדל אז ל-768 ומעובד בחמישה גדלי בלוקים: 192, 96, 48, 32 ו-24 פיקסלים — 4, 8, 16, 24 ו-32 בלוקים לרוחב. ההגדלה היא שכן קרוב, ולכן שום דבר לא מומצא: היא רק נותנת לבלוקים משהו לחלק, וכל גודל בלוק מחלק את הבד בדיוק, כך שאף אחד לא יוצא חתוך בקצה. הרמה הקלה ביותר יוצאת בקצת פחות מארבעה פיקסלי מקור לבלוק, וזה בערך עד כמה שהמקור הזה יכול להגיע ביושר.

כברירת מחדל, חשיפה אוטומטית מציגה לך כל רמה ברגע שהרווחת אותה, ופתיחה מחדש של הדף מחזירה אותך לזו שהסתכלת עליה. כבה אותה והפתיחה נפרדת מהצפייה: הכפתורים מתחת לתמונה עדיין מעבירים אותך בין כל מה שהרווחת, אבל שום דבר לא משתנה על המסך עד שתבקש.

דילוג עולה בדיוק ניחוש שגוי אחד ופותח בדיוק את מה שניחוש שגוי היה פותח. הוא קיים כדי שתוכל לשלם על תמונה חדה יותר בלי לבזבז שם של אלוף שאולי היית רוצה מאוחר יותר. ויתור חושף את התשובה ברזולוציה מלאה, אך אינו נספר לרצף שלך.

מחוון הטשטוש ומתג הגוונים האפורים עובדים בכיוון ההפוך לכל דבר אחר בדף: הם הופכים את התמונה לקשה יותר לקריאה. הם מגבלה שאתה מטיל על עצמך, לשחקנים שמוצאים את הרמות הפתוחות נדיבות מדי. פתירת היום מאפסת את הטשטוש אוטומטית. כל אחד מארבעת מצבי הפיקסל זוכר את ההגדרות שלו בנפרד.

טיפים

השיער וכיסויי הראש עושים כאן את רוב העבודה. הדיוקן ממוסגר סביב הראש, ולכן הצללית לאורך החלק העליון של המסגרת — קרניים, ברדס, קסדה, פוני ארוך — היא בדרך כלל הדבר הראשון ששורד את הבלוקים.

לוח הצבעים מצמצם מהר יותר מהצורה. האייקונים האלה הם אמנות בסיסית, ולכן פנים ירוקות, כחולות או סגולות הן רשימה קצרה באמת, ואלוף משוריין נקרא כבלוקים אפורים חוזרים במקום שאלוף בבד לא.

הפעל רמזים ברגע שנתקעת באמת. הראשון מגיע אחרי שלושה ניחושים שגויים, והמוקדמים חלשים בכוונה — מגדר וסוג משאב — כך שלקיחתם מוקדם עולה לך מעט מאוד מהפאזל.